תפריט נגישות

סמ"ר יובל פורת ז"ל

יובל פורת
בן 21 בנפלו
בן עליזה וטוביה-שם-טוב
נולד בפצאל
בכ"ח בניסן תשל"ה, 9/4/1975
התגורר בפצאל
שרת בחיל השריון
יחידה: חט' 500, גד' 433
התגייס ב-דצמבר 1993
נפל בעת מילוי תפקידו
בז' בתמוז תשנ"ו, 24/6/1996
מקום נפילה: מחולה
באזור בקעת הירדן
מקום קבורה: ירושלים - הר הרצל
הותיר: הורים ושני אחים - יהל ונועם

קורות חיים

בן עליזה וטוביה-שם-טוב.

נולד ביום כ"ח בניסן תשל"ה (9.4.1975) במושב פצאל בו גדל והתחנך. אחיהם הבכור של יהל ונעם. החל את לימודיו בבית-הספר היסודי "גפנים" במושב, המשיך לחטיבת-הביניים "ירדן" במעלה אפרים וסיימם בבית החינוך המשותף "נווה איתן" שבקיבוץ נווה איתן, שם למד במגמה ביולוגית.

בתחילת חודש דצמבר 1993 התגייס לצה"ל. לאחר הטירונות החל מסלול הכשרה בבית-הספר לשריון, סיים קורס מפקדי טנק והוסמך כמשק מג"ח וכתותחן. עוד בתחילת דרכו הצבאית העידו מפקדיו כי יובל חדור מוטיבציה, חש גאווה על שהוא שריונר ומפגין רצון עז להצליח ולהתקדם. יובל היה אדם אסרטיבי, מודע למעשיו ובעל הערכה עצמית גבוהה. כשחש צורך להגיד דברים - היה אומר אותם. תכונות אלה הפכו אותו לבולט ולאהוד בקרב חבריו.

כאשר סיים את ההכשרה הוצב לשרת בגדוד "גור" של עוצבת "כפיר" בחיל השריון. במהלך שירותו שימש בתפקידים שונים במחלקת המבצעים של הגדוד וקודם לסמל מחלקת המבצעים. מפקדיו התרשמו מאופן תפקודו והעידו כי היה חייל אחראי, בעל ידע מקצועי ומשמעת, שהוכיח עצמאות, יכולת קבלת החלטות וכושר הסתגלות.

מיד עם סיום קורס מפקדי טנקים, בו ביום, חלה יובל בורטיגו ונעדר כחודשיים מהיחידה ולמרות רצונו העז לשמש כמפקד טנק לא התאפשר הדבר בשל מצבו הבריאותי.

כשהחלים, בקיץ 1995 עבר יובל תאונת דרכים, בעקבותיה נעדר מהגדוד למשך חודשיים, במהלכם אושפז ועבר טיפולים. מצבו הבריאותי אפשר לו לעזוב את הגדוד אך יובל שחש מחויבות עמוקה לחבריו דרש להישאר עמם ולהמשיך לבצע את משימותיו. בהמשך שירותו נטל חלק במבצע "ענבי זעם" כאשר הוא מסייע בניהול עבודת חדר המלחמה של הגדוד.

ביום ז' בתמוז תשנ"ו (24.6.1996) נפל יובל בעת מילוי תפקידו, בתאונת דרכים שאירעה בכביש בית שאן-מחולה. יובל יצא מבסיסו על מנת להשתתף בהלוויית ידידה, בת מושבו, שנהרגה יום קודם לכן. נהג הרכב בו נסע סטה מנתיבו על מנת להימנע מפגיעה ברכב אחר אך כאשר ניסה לחזור למסלול התנגש במשאית שבאה ממול. יובל נלכד ברכב שהתלקח ונהרג במקום.

הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי 'הר-הרצל' בירושלים והוא בן עשרים ואחת. הותיר הורים ושני אחים.

במכתב הניחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ"ל דאז, רב-אלוף אמנון ליפקין-שחק:

"יובל תואר על ידי מפקדיו כחייל מקצועי וממושמע, שזכה להערכה רבה על אופן תפקודו, והיה אהוד ומקובל בקרב מפקדיו וחבריו כאחד".

בניית אתרים: