סרן שמעון סימון זריהן ז"ל

קורות חיים

בן זהרה ויעקב, נולד ביום ט"ז באלול ת"ש (19.9.1940) בעיר מרקש, שבמרוקו. שמעון השלים שמונה שנות לימוד בבית-הספר "כל ישראל חברים" בעיר הולדתו, והמשיך ללמוד בבית-הספר המקצועי "אורט" שבקזבלנקה, במגמת שרטוט ומדידות. אחרי שגמר שלוש שנות לימוד, הוא יצא לעבוד, תחילה כמכונאי ואחרי כן במשרד שרטוט ומדידות. באוקטובר 1961, עלה שמעון עם הוריו לארץ והמשפחה השתקעה בנתניה. שמעון התקבל לאולפן לעברית בבארות-יצחק, שליד פתח-תקוה. אחרי שסיים את לימודיו באולפן, הוא חזר למשפחתו והתחיל לעבוד בקואופרטיב "אגד" בנתניה.

באוגוסט 1962 התגייס שמעון לצה"ל ושירת בחיל-החימוש, ביחידת אחזקה. הוא עבר כמה השתלמויות, ביניהן קורס נהגות, קורס סדנאות בסיסית, ובתקופת שירותו כחוגר מילא תפקידים מגוונים, כנהג וכמכונאי. שמעון עבר קורס ארגון וניהול, ואפילו קורס טבחים. בספטמבר 1963 הוא עלה לדרגת רב"ט, וכעבור כשנה אחת הועלה לדרגת סמל. שמעון הצטיין בכל מה שעשה, והועלה לדרגת סמ"ר בשנת 1965. הוא התנדב לשרת בצבא הקבע, החל בפברואר 1965. באותה שנה, לקראת יום העצמאות, הועלה לדרגת רס"ל.

בראשית שנת 1967 התחתן שמעון, ובנה ביתו בראשון לציון. הוא השתתף במלחמת ששת הימים, ואחרי המלחמה הועלה לדרגת רס"ר. כשמונה שנים שירת שמעון בדרגה זו. הוא לחם במלחמת יום-הכיפורים, כמנהל עבודה ביחידת חימוש, נשלח לקורס קצינים, וסיימו ב-1977. שמעון עלה לדרגת סגן, וקיבל את תפקיד מנהל עבודה כללי בבסיס חטיבתי. באותה שנה, הוא זכה למכתב תודה ולפרס כספי של הוועדה המרכזית להצעות ייעול במשרד הביטחון, על הצעת ייעול שלו, שהתקבלה לביצוע. מפקדיו העריכו את עבודתו וציינו: "הוא בעל אופי קשה, יעיל, בעל מקצוע מעולה, בעל מעוף, רגיש, ממושמע, דואג לקידום האנשים שבפיקודו, מתעניין בחידושים, מבקש להתקדם ומקדם את העבודה".

באוקטובר 1979 הועלה שמעון לדרגת סרן, כ"קצין טוב מאוד, בעל יכולת ביצוע גבוהה". ביוני 1980, הוא השתתף בהכנת תרגיל אוגדתי. על הצלחתו בביצוע המשימה שהוטלה עליו, ציינו אותו מפקדיו: "ההכנות והארגון המופתי, שמצאנו ביום הגיוס לתרגיל, הביאו לכך שכל כלי הרכב פעלו בלי בעיות טכניות, דבר המוכיח אחזקה טובה של הרכב בימ"ח".

במלחמת שלום הגליל הכין שמעון את חימוש חטיבתו, שעמדה לצאת ללחימה בלבנון. ביום י"ב בתמוז תשמ"ב (9.7.1982) הוא יצא עם מטה חטיבתו לסיור בלבנון, לבדיקת השטח והאמצעים לקראת הלחימה. בדרכו חזרה מן הסיור לבסיסו, מדרום למחולה שבבקעת הירדן, סטה רכבו לשולי הדרך, התהפך ושמעון נהרג בתאונה. בן 42 שנים הוא היה בנופלו.

שמעון הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בראשון לציון. אחרי מותו, הוא הועלה לדרגת רב-סרן. הוא השאיר אחריו רעיה, שתי בנות, בן, הורים, חמש אחיות ושלושה אחים.

מפקד יחידתו כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "מכל ליבי חייב אני להדגיש שבכל מהלך שירותי לא הכרתי רבים הדומים לו במסירות, באחריות, בתבונה המקצועית וברדיפתו הבלתי נלאית לצדק, ליושר ולטיפול בחייליו ובכלי הנשק והרכב עליהם הופקד. נעים היה לשוחח עמו על נושאים שונים בהם יעץ מתוך נסיונו, ותמיד בחיוך וברוח טובה. מדבריו ניכרו אהבתו לאשתו, ילדיו הנפלאים, הוריו ובני משפחתו".