סגן עודד שכנאי ז"ל

קורות חיים

בן משה והדסה. נולד ביום י"ט באלול תש"ד (7.9.1944) בקבוצת חניתה. למד בבית הספר היסודי"מגינים" בקרית חיים, אחרי כן עשה שנה אחת בפנימיה הצבאית בבית-הספר הריאלי בחיפה והמשיך את לימודיו התיכוניים בקרית-חיים. מגיל צעיר היה עודד חניך "התנועה המאוחדת" ואחרי כן היה מדריך בה. הוא הצטיין כמחנך ומנהיג בתנועה. יחד עם חברים לרעיון הלך להגשמה והצטרף לקבוצת יפעת. עודד אהב את עבודת השדה והתמסר לה בלב ובנפש. הרבה משעותיו הפנויות הקדיש לקריאת ספרות מקצועית, כי תמיד שאף להשתלם ולהרחיב את הידע המקצועי שלו. בעבודתו בענף הכותנה דאג שכל דבר ייעשה בזמנו, אך לא זכה לראות באסיף האחרון. לא רק העבודה העסיקה אותו, אלא גם ענייני הרוח. הוא נהג להשתתף בשיחות על בעיות השכלה, על שירות קבע בצבא, על בעיות חברה וערכי קבוצה ואף נתן מזמנו לעזור לפעולות חוג הנוער שהוקם בקבוצה. הוא היה פעיל באסיפות הקבוצה ובדבריו בלטו ההקפדה על יושר המעש, ההתנגדות לפשרנות והאהבה לחקלאות. תמיד אמר כי יש לשים את בעיות הקבוצה לפני בעיות היחיד.

הוא אהב ספרות הומנית וקלאסית, הרבה לקרוא בה ובכל מה שנכתב על הארץ עד להקמת המדינה, על מלחמת השחרור ועל כל מה שהתרחש אחריה. הוא היה צמא חיים ומעשים והשתדל לעשות הכל בשלמות, בעקביות ובמרץ בלתי נלאה. הוא ידע לעמוד על דעתו בתוקף והיה אמיץ ושקול והתבטא מתוך ביטחון עצמי. פניו הביעו תוקף החלטה וארשת של בגרות. הוא היה מבוגר מכפי גילו, רציני, ורוגע. עודד שנא צביעות ונהג להשמיע את מחשבותיו בקול ובגלוי. כשם שהצטיין בתנועה כן התבלט בכושרו כמחנך וכמנהיג בצבא וכשגויס לצה"ל ראה את הייעוד בו, ואמנם דרכו מעידה על כך. הוא אהב את הצבא וראה בו דרך חיים מכובדת וחלוצית. לדעתו חייב הקיבוץ לתת לכל אדם הרוצה בכך אפשרות להמשיך ולהשתלב בצבא תוך כדי חיים בקיבוץ.

עודד גויס לצה"ל במחצית אוקטובר 1962 והצטרף לנח"ל. לאחר הטירונות עבר לנח"ל המוצנח וסיים בהצטיינות קורס מ"כים. את רוב שירותו הצבאי עשה ביחידות הצנחנים. אחרי קורס המ"כים סיים קורס קצינים והפעם, כחניך מצטיין. כקצין זוטר, סג"מ, נשלח לקורס מפקדי-פלוגות, ואף על פי שהיה הצעיר והפחות מנוסה בין כל משתתפי הקורס. סיים אותו בין הטובים וקיבל דרגת סגן. היה איש הסייף והספר ומלבד היותו חייל מעולה גילה כישרון כתיבה. בעזבונו נשארו רשימות ושירים רבים וביניהם רשימה נפלאה, שכתב לסיום קורס מ"כים. הוא קרא רשימה זו במסיבת הסיום. לאחר שחרורו משירות סדיר חזר לקבוצתו.

בראשית אוגוסט 1969 נקרא עודד לשירות מילואים פעיל. ביום י' באלול תשכ"ט (24.8.1969), נפל בעת מילוי תפקידו בבקעת-הירדן.

הניח אישה ושתי בנות פעוטות. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בקבוצת יפעת.

מורתו כתבה עליו לאחר שנפל: "עודד היה נער בעל אישיות מקורית ומענינת, בעל רגישות פנימית, נבון ומוכשר, ומעל לכל בעל חוש ביקורת חיובית ורצינית. כל תחום היה עובר את בחינתו וביקורתו, אם תחום רעיוני, לימודי או חברתי וכשהיה מביא את מסקנותיו היו אלו תמיד שקולות, מעניינות ובוגרות. הוא הפך לאחד מעמודי התווך של הכיתה ולאחת הדמויות המרכזיות שכל דבר נבנה מסביבה. התכונה שהערכתי בו יותר מכל הייתה רגישותו האנושית. הוא היה חבר טוב, בן כיתה חיובי ומעל לכל נער בעל מצפון ואמת פנימית".

לאחר נפילתו הוצאה לאר לזכרו חוברת בשם "עודד".