רס"ר ישראל משה ז"ל

קורות חיים

בן ווה (זאב) ורבקה. נולד ביום ד' באב תר"ץ (29.7.1930) בעיר יאסי שברומניה ולמד שם בבית-ספר יסודי ובשלוש כיתות של בית-ספר תיכון. הוא היה פעיל בתנועה הציונית "דרור הבונים" ובאמצעות תנועה זו עבר את הונגריה, את אוסטריה, את גרמניה ואת צרפת עד שהגיע לחופי הארץ באניה, בשנת 1948.



הוא גויס לצה"ל בשנת 1948 והצטרף לגדוד השישי של הפלמ"ח. השתתף בקרבות לטרון, הרטוב, בית גוברין, בית ג'טלה ועוד. לאחר פירוק הפלמ"ח הוצב לחיל ההנדסה, וכשהשתחרר משירות סדיר נכנס לעבוד במשרד למדידות, כעוזר למודד הראשי, לתקופה של שנתיים, לאחר תקופת נסיון זו הפך למודד עצמאי במקום עבודתו ועבד שם עוד ארבע שנים, עד שנת 1956. אז דרש ממנו מעבידו שיצא לעבוד בחוץ-לארץ - בתורכיה - אך הוא סירב. אחיו הציע לו לעבוד כאזרח בצבא כמחסנאי טכני בחיל האויר. הוא הסכים ושנתיים ימים עבד באותו בסיס ללא קידום וללא העלאת שכר. אז נאלץ לפנות לממונים עליו ולבקש העברה למקום אשר בו יוכל להתקדם ולהשתכר יותר. הם נענו לבקשתו והוא הועבר לבסיס אחר בתפקיד של פקיד רישום. מפקדו קבע כי הוא מוכשר מאוד ונאמן לתפקיד ולכן המליץ שיצטרף לצבא הקבע. ישראל עבר את המבחנים בהצלחה ובאוקטובר 1961 הצטרף לשירות קבע בדרגת סמל- ראשון. בתום השנה קיבל דרגת רס"ל. הוא המשיך לשרת בבסיס עד שנת 1967, אד גם שם לא נתאפשרה התקדמות בתפקיד ובדרגה (מחוסר תקן) ולפי בקשתו הועבר לשרת כקצין אפסנאי בבסיס אחר. בבסיס זה ניהל ישראל את העבודה בצורה מפוארת וזכה לתודתם של מאות חיילים במחזוריהם השונים וכן להערכתם של שלטונות צה"ל, שהעניקו לבסיס את פרס המשק הפיקודי לשנת 1968-1967. זכייה זו הייתה זכייתו האישית של ישראל. כאיש מקצוע מעולה לא הייתה בעיה אפסנאית שלא מצא לה פתרון, (כחוות דעתו של קצין גבוה, אשר שירת יחד אתו), והכשיר צות מאומן. ישראל נשלח לקורס נגדים אפסנאים בכירים וכשגמר אותו בהצלחה קיבל דרגת רס"ר. הוא מילא את תפקידו בנאמנות ובמסירות ועמד יפה בדרישות הממונים ולכן הומלץ עליו לשרת כמפקד פלוגה. אחרי שסיים בהצלחה קורס קצינים שירת באותה יחידה במשך שנים מתוך אותה נאמנות ומסירות שהיה רגיל בהן ועמד במשימות שהוטלו עליו. ביום י"ח בכסלו תש"ל (28.11.1969). נפל בעת מילוי תפקידו. הניח אישה, שתי בנות ובן. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.



מפקד היחידה שלו סיים את מכתב התנחומים ששלח לרעייתו בזו הלשון: "העבודה אשר הושקעה על ידי ישראל בארגון היחידה למלחמה נתנה את תוצאותיה בשעת מבחן והצלחות רבות של היחידה. ובמיוחד בשטח המנהלי, היו תודות לדאגתו ולעמלו. מותו הוא אבדה קשה לכולנו".



חיילי גדודו הקימו לזכרו אנדרטה במעלה אדומים, במקום שנפל.