תפריט נגישות

סרן משה שהרבני ז"ל

משה שהרבני
בן 22 בנפלו
בן תפחה ויוסף
נולד בעירק
בח' בניסן תש"ז, 29/4/1947
שרת בסיירת חרוב
יחידה: 484
התגייס ב-אוגוסט 1965
נפל בפעילות מבצעית
בכ"ה בסיון תשכ"ט, 11/6/1969
במלחמת ההתשה
מקום נפילה: בקעת הירדן
באזור בקעת הירדן
מקום קבורה: תל אביב - קרית שאול

קורות חיים

משה בן יוסף ותפחה, נולד בעירק בשנת תש"ז (1947) ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1951. עוד בילדותו התבלט כספורטאי מצטיין. עד כיתה ח' למד בבית-הספר היסודי במעברת עמישב ליד פתח תקוה ולאחר שהמשפחה עקרה לפתח-תקוה עבר לבית הספר ברמת ורבר וסיים את לימודיו היסודיים. הוא למד שנתיים בבית-הספר התיכון ע"ש ברנר והיה התלמיד המצטיין בכיתתו. זכה בתעודות הצטיינות רבות על הישגיו בתחום הספורט.

הוא הקדיש מרץ וזמן רב לאימונים בכדור-יד בקבוצת "הפועל" פתח תקוה - תחילה בקבוצת הנוער ואחרי כן בקבוצה הבוגרת. כאשר צורף לסגל הקבוצה הבוגרת, הם התכוננו למשחקים באירופה. אחרי כן למד בבית הספר התיכון על-שם אחד העם שבפתח-תקוה. את שנת הלימודים הרביעית ואת ההכנה לבחינות הבגרות עשה במסגרת לימודים אקסטרניים.

משה גוייס לצה"ל באוגוסט 1965. תחילה היה בבסיס הדרכה ומשם נשלח לקורס קצינים. במלחמת ששת הימים מילא תפקידי אבטחה שונים בעורף, עד שהגיש בקשת העברה ליחידה קדמית. אחרי שבקשתו אושרה לבסוף, התנדב לשרת בסיירת של הצנחנים. תפקידו היה קשה ונוסף על זאת נאלץ להתמודד גם עם מפקדיו וחבריו ליחידה, שראו בו נטע זר בין בחירי הצנחנים. משחזר מקורס הצניחה נתמנה למפקד מחלקה ואחרי כן לסגן מפקד פלוגה. היה אהוד על חייליו ודאג לכל מבוקשם ומחסורם.

באוקטובר 1968 יצא עם פלוגתו לתקופה של שירות באזור תעלת סואץ. שם אבד לו חבר טוב בפלוגה (הוא מנשה בוגייסקי). הפלוגה חזרה לבקעת הירדן בעיצומה של תקופת המרדפים - אך בטרם הייתה מגובשת ומוכנה לתפקידיה. משה, שהיה ממקימי היחידה וממעצביה, לא החמיץ אף מרדף אחד, כי תמיד יצא עם אנשי החוד. הוא לא היה מרבה לדבר על תפקידו כשנזדמן לו הביתה לחופשות, ובני משפחתו חשבו שעדיין הוא עוסק בתפקידי הדרכה.

בראשית 1969 קיבל את הפיקוד על הפלוגה - ובראשה עמד עד נפלו, פרט לתקופה קצרה, שהפלוגה יצאה לקורס. יוסף ניצל תקופה זו להשלמת שתי בחינות בגרות שנותרו לו. לאחר שנסתיים שירות החובה שלו הצטרף לצבא הקבע ואז תכנן את לימודיו הסדירים באוניברסיטה העברית. הוא עמד לסיים את שנתו הראשונה בקבע כאשר נפל במרדף אחרי מחבלים ביום כ"ה בסיון תשכ"ט (11.6.1969). משה נע בראש הכוח כאשר נוצר מגע אש והוא נפגע ראשון, אך הספיק להטיל שני רימונים לעבר המחבלים והרג אחדים מהם.

הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. אחרי נפלו הועלה לדרגת סרן.

בן 22 בנפלו.

ראש אגף כוח האדם בצה"ל כתב להורים וביקשם לקבל את ההודעה על העלאת משה בדרגה "כביטוי לרחשי הכבוד והיקר של צה"ל כלפי בנם שהקריב את חייו במערכה הגדולה על קיום ישראל".

אלוף הפיקוד כתב להורים במכתב תנחומים: "למרות צעירותו הוא גילה חוש אחריות, התמסרות ללא שיעור וכושר מנהיגות שבלטו והקרינו על כל סביבתו, בנפלו אבד לנו מפקד יקר ולוחם מצויין, אשר לאור דוגמתו האישית ומופתו נשתדל לחנך אחרים".

מפקדו כתב להוריו במכתב תנחומים: "משה הגיע אלינו מיחידה אחרת. אחרי מלחמת ששת הימים נקלט ביחידה ומונה מפקד מחלקה. בתפקיד זה ביצע פעולות ביטחון שוטף לשביעות רצוננו המלאה. למרות ביישנותו וצניעותו ידע להפעיל את פקודיו והגיע להישגים נאים ביותר. בלטו בו כשרונות אירגון וסדר. היה מסור מאוד ואחראי, שקדן, מקצועי, בעל התמדה יוצאת מן הכלל ודביקות מקסימלית במשימה. היה אמיץ ונאמן לכל משימה. במרדף האחרון פקד על כוח החוד, הכוח שבפיקודו נתקל במחבלים מטוח קצר, וכבר בתחילת הקרב נפצע קשה אך המשיך להילחם עד הרגע האחרון".

אגודת "הפועל" בפתח תקוה החליטה להנציח את זכרו של משה במשחקי טורניר שנתיים בכדור-יד ובחלוקת גביע על שמו לקבוצה המנצחת.

כן הונצח שמו בספר "יש לי בן יחיד, אלונים, אנא שמור עליו". שיצא לזכרו של חברו הטוב לפלוגה סגן מנשה בוגייסקי, ובאלבום תמונות שהוצא לאור על-ידי משפחתו.

יהי זכרו ברוך.

בניית אתרים: