קורות חיים
דוד ז"ל נולד בעיראק בשנת 1945. עלה ארצה עם הוריו בשנת 1951 ונקלט עם משפחתו בחצור הגלילית, שם סיים בית-ספר יסודי. שם נתגבשה אישיותו המיוחדת שאופיינה בעיקר בחריצות, התמדה, עקשנות, חשיבה מעשית ושאיפה לסדר וצדק מושלם. כזה היה, מבלי שהוא עצמו יהיה מודע לכך. הוא פשוט קם ופעל כדי לקדם את מה שהאמין בו, מבלי לדבר, להסביר או לשכנע, אלא פשוט נתן דוגמא, תוך כדי עשייה, ורתם בדרך זו גם את חבריו לעזרתו.
בשנת 1958 עברה משפחתו להתגורר בבית-שאן. כאן למד דוד בתיכון "תחכמוני" במשך שנתיים. כשראה דוד את קשייה של משפחתו, בעקבות כמה אסונות שפקדו את המשפחה, חדל ללמוד ויצא לעבוד בבניין כטפסן, על מנת לעזור למשפחתו, שברבות הימים מנתה זוג הורים ו-12 אחים ואחיות. דוד, בהיותו בן בכור (פרט לאחות אחת הגדולה ממנו), חש לעזרת המשפחה ואת לימודיו השלים במידת האפשר במסגרת של תיכון ערב.
בגיל 17 החליט דוד להתגייס לצה"ל והיה זקוק לחתימת הוריו על מנת להתנדב לחיל קרבי. פחות מזה לא התאים לו. הוא בחר בשריון, שם עבר קורס נהגי טנקים ועבר את שירותו הצבאי כנהג טנק. במלחמת ששת הימים לחם בגזרה הירדנית בקרבות לטרון, רמאללה והדרך לירושלים. בקרבות אלה הוא ניצל ממות בטוח, אך משפחתו לא ידעה דבר במשך השנים בגלל אופיו, שלא לספר דבר לאיש.
קודם לכן, בשנת 1965, כתוצאה של מיתון ואבטלה בענף הבניין, החליט דוד כי על מנת להקים משפחה ולקיימה, אי אפשר ללא עבודה קבועה.
כדרכו, קם והתגייס למשטרה על פי מודעת גיוס שראה. למשפחתו ולידידיו סיפר על מניעים כלכליים בלבד. כך האמין בעצמו, מבלי לשים לב כי תפקידו של שוטר טבוע בדמו ובאופיו וכי בתפקיד זה הוא הולך להגשים את עצמו ולהביא לביטוי את תכונותיו כאדם איכפתי, שש לעזור, שומר חוק ושואף לצדק.
דוד סיים את ביה"ס לשוטרים בשפרעם בהצטיינות, תוך צבירת חברים רבים, להם עזר לעבור, להתגבר ולהצליח במשך הקורס המפרך. מהר מאוד התקדם בסולם הדרגות במשטרה - מסייר רגיל לממונע, לנהג ניידת, עבר קורס סמלים בשפרעם ועלה לדרגת סמ"ר בתפקידי חקירות, במשטרת קריית-אונו (מסובים).
במלחמת יום הכיפורים הוזעק למילואים, בהיותו נהג טנק, וזאת למרות היותו שוטר ופטור ממילואים. הוא ירד עם הטנק והצוות שלו לצפון תעלת סואץ והצטרף לגדוד הטנקים של סא"ל אסף יגורי, כשצוותו מונה אנשים לא מוכרים, ולא הצוות הרגיל שלו. כל זמן ההתארגנות והלחימה היו המפקדים מתחלפים וכל אחד היה מנסה לגבש יחידה לוחמת. הקרבות היו קשים ביותר, מפקדים איבדו צוותים וטנקים והצטרפו ליחידות אחרות. טנקים נשארו ללא צוותים ואוישו בצוותים חדשים. בקרבות אלו נהרגו חברים רבים. מפקדו אסף יגורי נלקח בשבי, והיו פצועים רבים תוך קרבות בלימה עקובים מדם מול המצרים, כשביום הם מצליחים איכשהו להדוף את המצרים ובלילה הם נאלצים לסגת על מנת להצטייד, לטפל בטנקים ולפנות נפגעים והם מאבדים את כל ההישגים שלהם מיום האתמול.
ביום חמישי בצהרים, 11 באוקטובר 1973, הגיח לפתע ממעל מטוס סוחוי מצרי בחיפוי של ארבעה מטוסי מיג-21 והפציץ אותם בעת שדוד ואנשי צוותו היו על התובה של הטנק והצריח ומחמשים את הטנק. בהפצצה זו היו נפגעים רבים וביניהם דוד, שנפצע אנושות. שעות ארוכות נמשך הפינוי של הפצועים במסוקים, במטוסים ובאמבולנסים אל התאג"ד ואל בתי החולים העורפיים. עם הגיעו של דוד לבית החולים הדסה עין כרם ולאחר סידרה של ניתוחים וטיפולים, כשאיש אינו יודע האם הוא יצליח להתגבר על פציעתו הקשה, התחיל דוד אט אט להתאושש מפציעתו וחדרה לתודעתו ההכרה כי הוא יהיה נכה רתוק לכיסא גלגלים בדרגת נכות של 100%+ למשך שארית חייו.
אז החלה מלחמתו השנייה של דוד, כשהפעם במקום טנק הוא מקבל כסא גלגלים ובמקום חבריו לצוות הטנק, הוא צריך להתמודד לבד במגבלותיו הגופניות והנפשיות, כשלצידו רק משפחתו הקרובה וצוות רופאים ומטפלים מעולים. וכולם נדבקים באמביציה שלו להשתקם ולחזור לחיים מלאים וסדירים, לפעילות אותה הכיר ואהב לפני הפציעה.
ואכן, לאחר תשעה חודשים של פציעה ושיקום, בהם הוא נאבק נגד כל מגבלות הנכות שלו ושואף לחזור אל עבודתו, הוא שב לשרת במשטרה, בסיועו של מפקד מחוז ת"א, ניצב דוד עופר, שמתוך היכרות עם דוד ועם עקשנותו הרבה ורצונו העז, ידע כי דוד יוכל לחזור לתפקוד יעיל ופורה כבעבר, למרות נכותו הקשה. בהשראת סדרת טלויזיה אודות בלש נכה בשם "איירונסייד" זוכה דוד דוקטורי לתואר "איירונסייד" של משטרת ישראל. אך הוא לא היה מוכן לשום הנחות והקלות והגיע למשטרת קרית-אונו מדי בוקר ומילא את כל תפקידיו במסירות רבה, שמאפיינת אותו. והוא אף זוכה לתעודות הצטיינות וקידום עד לתפקידו האחרון בדרגת רס"ר, כראש מחלקת חקירות במשטרת אונו, מינוי אותו קיבל בהמלצת רב-פקד יעקב יפה, מפקד משטרת אונו.
ביום 9 ביולי 1976, כתוצאה מסיבוך לא צפוי שנגרם לו עקב פציעתו ונכותו, הוא נפטר בבית החולים תל השומר ונקבר בחלקת המשטרה של בית הקברות הצבאי בקרית-שאול, מטרים ספורים בלבד ממקום בו טמון אחיו הצעיר יותר - משה, אשר לחם במסגרת גדוד 50 של הנח"ל המוצנח ונפל בקרב במלחמת ששת הימים.
דוד דוקטורי ז"ל עבר את כל שירותו הצבאי בשריון, תחת פיקודם לחילופין של האלוף ישראל טל (טליק) ושל רב-אלוף דוד אלעזר (דדו). החל מתפקידו של טליק כמח"ט חטיבה 7, ודדו כאלוף פיקוד הצפון וכרמטכ"ל, והם שימשו לדוד לאורך הדרך מופת ודוגמא, שדוד העריך והעריץ עד יומו האחרון.