סגן יובל צוקרמן ז"ל

(...מתוך כור לוהט נפל שביב אש אחד וכבה...)

ודאי זכורה לכם - לפני כ-8 שנים פרצה שביתת המורים הגדולה. שביתה זו נמשכה מספר חודשים ובמהלכה אנו חניכי הפנמ"צ החדשים שהיינו אז בחמישית. יצאנו לעבודות יזומות על-מנת להעביר את הזמן.
דודי יובל ואני היינו שלושתינו באותו החדר כשהפור לצאת לעבודה מסביב לבנין נפל דווקא עלי, באותה תקופה גם הגיע המ"פ החדש יהודה לפנימיה. יהודה הסתובב בין החניכים וניסה להכיר אותם ולעמוד על אופיים.
אני הייתי שחון מעל קבוצת שיחים עקשנית שסרבה להענות למכות המעדר ולהפרד מהאדמה, כשלפתע הוטל צל על השיחים. הזדקפתי לאיטי ובחנתי את העומד מול. כן - כבר ראיתי אותו בשיחת הפלוגה שהיתה לנו בה הודיעו לנו חגיגית שהוא יהיה המ"פ החדש שלנו. היתה לו הופעה של כוכב קולנוע יפה תואר, שערו בלונדיני ועיניו בצבע כחול ירוק. פניו חטובים בקוים ישרים אולי חדים מעט ושזופים מאוד.
"איך קוראים לך" שאל כאילו לא התכוון לומר או אולי הניסוח של הדברים שאמר לא מצא חן בעיניו.
"עפר" עניתי והנחתי למעדר להשמט מידי.
"עפר ינאי" שאל
הנהנתי בראשי לחיוב.
"ומי החבר הכי טוב שלך - עפר?" שאל
"יובל" עניתי בלא הסוס.
"רוץ והבא אותו אלי".
הוא נשאר נטוע על מקומו כאילו כל מעייניו נתונים לשיח עליו עמד, ואילו אני פניתי לרוץ לחדר להביא את יובל תוך שאני זונח את המעדר מאחורי, ומקפץ לי קפיצות משונות מעל שלוליות המים והבוץ שעמדו בדרכי.
יובל היה ילד נמוך ונראה יצוק היטב מרות שנותיו הצעירות. (מאוחר יותר גבה יובל מעל ראשינו וגופו קיבל מימדים של "אריה בעל גוף"). שערו החום הסתלסל בתלתלים על-גבי תחתלים והמשקפיים שהרכיב השרו לו מבט רציני ומבוגר למרות שהיה אחד הליצים של החבורה. היה לו אופי נוח לסביבתו אך הוא אהב לנגח את דודי המושבניק שותפינו השלישי לחדר והם היו נוהגים לשבת אחד מול השני לשבח את מקום הולדתם - זה בעיר וזה בקיבוץ - ולנגח את מקום הולדת חברם.
"יובל" פרצתי לחדר "בוא מהר"
"מה קרה?" שאל.
"יהודה - המ"פ החדש - הוא רוצה לדבר איתך" פלטתי במהירות כשאני פונה לכיוון היציאה - "בוא" - התחלתי ללכת.
יובל קפץ ממיטתו כולו אומר פליאה רדף אחרי והחל מדדה לידי;
"מה פתאום לדבר איתי? מהיכן הלא מכיר אותי בכלל?" הקשה שוב ושוב.
"הוא שאל אותי מי החבר הטוב ביותר שלי, אז אמרתי שאתה, אז הוא אמר לי לך ותקרא לו אני רוצה לדבר איתו, אז באתי וקראתי לך".
התנשמתי מהריצה ופלטתי את המשפטים במהירות, עקפנו את הבנין והתייצבנו מול יהודה.
"אתה יובל" שאל יהודה
"כן" ענה
"איזה יובל" שאל יהודה כדי להבדיל מ-4 יובלים שהיו לנו בפלוגה.
"יובל צוקרמן" השיב.
"תגיד לי יובל איך אתה מסתדר בפנימיה" שאל יהודה ופנה ללכת.
"בסדר..." יובל החל ללכת לצידו.
הבטתי בשניים, באיש המבוגר גבה הקומה והגאה ובילד המוצק השופך את דעותיו ומחשבותיו. באותו ערב בדרכינו להתקלח שאלתי את יובל על מה דיברו הוא ויהודה.
"הוא שאל על הפנימיה והפלוגה" אמר יובל "ואני עניתי לו" הוסיף כאילו זה הדבר הפשוט ביותר בעולם. "סיפרתי לו על החדר שלנו ועל הכיתה שלנו..."
...משום מה באותו רגע נזכרתי כיצד ביקרנו אצל דודי במושב. לא היה לנו רשיון נהיגה ודודי נתן לנו לנסות סיבוב בטרקטור של אביו. יובל שהחל בנהיגה לא אבה לרדת מההגה. הוא ברוח הנושבת תוך צעקות שמחה ועליצות היטה את הטרקטור מגבשושית לגבשושית במהירות רבה. דודי ואני היינו ישובים על ספסל מאחוריו ואחזנו היטב בדפנות. אני פחדתי קצת...
...נזכרתי פתאום איך בפנים רציניות כל-כך פלט בדיחה שהשכיבה את כולם על הרצפה מתגלגלים מצחוק...
...אהבתי את יובל...

עופר ינאי