דוד, אחי ורעי
1084 ימים חלפו מאז נפילתך בבקעה, ואני עדיין ממאן להאמין כי אכן זה קרה. גם בכותבי שורות אלה, הנני מהרהר: הייתכן הדבר? גבר כמוך, בחור כארז, שאך השתחררת מצה"ל, ובלבך שאיפה לחיות ולעזור למשפחה. ידעתי שאינך מחפש חיים קלים ושלווים, אלא אתה שוב חוזר למקום בו שירתת - אל בקעת הירדן. אבל הפעם אתה מבצר את העמדות שלנו בקווים הקדמיים.
לא אשכח את היום המר כאשר העירוני בשלוש לפנות-בוקר, בבסיסי, בצה"ל, ואמרו לי: "צריכים אותך בבית. תתלבש מהר ותצא לדרך". "למה? מי? מה...? מה קרה? שאלות אלה נשארו ללא מענה. המ.פ. העמיד לרשותי את נהגו ורכבו. יצאנו לתל-אביב.
שלוש שעות הנסיעה ארכו לי כנצח. מחשבות רבות התרוצצו במוחי. "לא יתכן, אמנם דוד בבקעה. אבל גבר כמוהו ישמור כל עצמו".
בשעה שש הגעתי הביתה. ואז ידעתי שאכן דוד איננו.
אחי דוד, אהבנו זה את זה ודאגנו זה לזה; גם בהיותנו מרוחקים האחד מן השני; גם חברים טובים היינו, אבל עכשיו אנו רחוקים לתמיד.
מי פילל שזה יקרה לך. ומי היה מסוגל להפריד בינינו, חוץ מהמוות. קשה הפרידה מאח יקר כמוך. ואין לאל ידינו להחיותך.
אחי ורעי, לו היה מתרחש הנס יכולנו לחיות שוב כאחים אהובים. אני שוגה, כנראה, בהזיות. אכן, אני אליך אגיע, אבל אתה אלי לעולם לא תגיע.
היו לך שאיפות גדולות. תיכננת תוכניות לעסקים ולחיים מאושרים. והנה השארת הכל והסתלקת מאתנו בלי לומר שלום.
היית פיקח, שוקק חיים ותמיד שקול. היה לך לב חם וטוב. שימשת דוגמה באופייך ובעוז רוחך. סמכתי עליך בכל. אמנם לא פעם הזהרתיך, אחי, למרות שהייתי צעיר ממך בשלוש שנים: "דוד, שמור על עצמך. החיים הם יקרים". ואתה היית עונה לי בבת-צחוק קלה שלך: "אל דאגה, הכל יבוא על מקומו בשלום". והנה מופת בחייך היית ומופת בהקרבתך, אחי!
דוד היה סגור ומסוגר בתוכו ואף פעם לא סיפר לנו על שירותו בצה"ל. גם אמנו לא יכלה לנחש את כל מעשיו מאז החל לשרת בצה"ל. רק האל ידע כמה פעמים ניצל ממוות. הוא חי בסכנה מתמדת בשרתו בגבולות ועשה זאת מרצונו, בהתנדבו לסיירת, דוד גם השתתף במירדפים אחרי מחבלים ובפעולות-גמול לא מעטות. וכל זה נתגלה לנו רק לאחר מותו, מתוך סיפורי מפקדיו וחבריו לנשק.
למעלה משלוש שנים חלפו מאז. אבל לגבי הדבר הוא כתמול-שלשום. אני ממשיך לראותך, אחי, מחייך אלי ומושיט את ידך לשלום. ביטחון ושמחה זרעת סביבך בהיותך בבית. בזמן האחרון לא התראינו הרבה, כי אתה שירתת בדרום ואילו אני בצפון.
ימים רבים הייתי מצפה לראותך, אבל כאשר הייתי אני בא הביתה, אתה היית בתורנות; וכאשר אתה היית בבית - אני בתורנות. אבל גם במרחקים אלה היינו אוהבים זה את זה. היית כותב אלי. והנה נפסקו ימי השרות הסוערים והמייגעים. היתה בנו יד הגורל האכזרי.
אחיך אלי