אלבום תמונות
עוד מהרגע הראשון שהכרתיו הרגשתי שעמד לפני אדם בעל לב חם, כן, שקול בדיבורו, כולו מתון-מתון, בעל מאור פנים שכולו מעיד על אהבת הבריות. תוך דקות ספורות נתחבב על כולנו, קרובים וזרים כאחד. בייחוד הרגישו בזה הילדים שמסביב, שהבחינו מיד בחושם הטבעי כי אכן נמצא בקרבתם. חבר טוב, שאפשר היה לשחק עמו ואפילו להתלוצץ בחברתו...
מה נפלאה היתה תכונתו האישית של אברהם האומר ועושה, שדיבורו - דיבור והבטחתו - הבטחה.
כבר למחרת הפגישה עמו היה מצלצל ומספר בשמחה כי את אשר הבטיח עשה כהלכתו.
ככל שהוספנו להכירו עמדנו על סגולותיו. האהבה לבריות, זו התכונה הנעלה, שהיא, למרבה הצער, כה נעדרת בימינו, אפיינה אותו במיוחד. הוא תמיד עזר לכל פונה, ותמיד הושיט את עצתו הברוכה לקרוב ולרחוק.
חייו בחזית והידידים הרבים שרכש בשעות קשות, שבאו לבקרו בבית כל אימת שנתפנו, הם עדות נאמנה לאיש שתרם את מלוא חלקו לעם ולארץ.
לאחר העמל הממושך, חשב שסוף סוף הגיע אל המנוחה והנחלה, והוא שקוע בחלומות מתוקים על עולם שכולו טוב, על משפחה מתרחבת ועל תינוקות פועים ומחייכים... אך, אהה, המות רצה אחרת.
לבנו דוי, ואין מלים בפינו לנחם את חפציבה הרעיה השכולה, את הוריו ואת כולנו.
מה נוכל לומר ומה נוכל לדבר - אכן, היה איש ואיננו עוד...
ראובן אלקלעי