"נתנו לך נער בן 18 ואמרו: עשה ממנו חייל - ואתה, אתה גדול ממנו בשנתיים, שלוש או ארבע בדרך כלל וגם אתה עברת את המסלול הזה, את המסע המפרך, את ההרים והואדיות, את כובד התרמיל, את מכאובי השוק והירך, את השעות הקצרות של השינה, את צמרמורת הלילה, את עומס החום, את התרגילים והדילוגים, עד כי נדמה היה לך כי אין כבר כוח לנשום וגם מבצע פה ושם עברת והתקלות עם שחר טרם זריחת החמה וריח אבק השריפה כמו מבוא לקראת מלחמה. ואולי אפילו עלה בגורלך להכיר חבר טוב וקרוב אשר נפל…
ועכשיו נתנו לך נער בן 18 ואמרו: עשה ממנו חייל.
שמור עליו חביבי. היה לו מורה ומפקד ואח בכור הרץ אותו בנתיב החיילות, אך דע תמיד מתי לעצור. שמור עליו מן החמסין המייבש, שמור מבור ובאר עמוקה, שמור עליו מעצלות ויום בטל אך גם מעודף של תעסוקה. שיחבוש כומתה כשצריך, שלא יבייש במדיו את צה"ל, שמור שיהיו לו לבנים להחלפה ושלא יחסרו לו גרביים ושרוך בנעל. שמור שידע לקלוע היטב למטרה, שיבדוק תמיד את תקינות הכלים ושיהיו בו רוח יחידה ורוח לחימה ואחווה ורעות חיילים. שלא יהיה רעב וצמא ושלא ישרה עליו משא של עצבות וכי על אף חובתו לשרת בצבא, שיחוש את טעם ההתנדבות. שמור עליו משדה וממוקש, שמור ממפל ותהום, שמור עליו מתאונות אימונים, ומתאונה בכביש האדום. תן לו את חדוות הנעורים, הצוהלת, השואגת - הנכונה. תן לו את החרות ואת הכנפיים אך למדהו לעוף בתבונה.
אל תטרטר אותו - חנך אותו, היה לו אח והיה לו ידיד.
אתה המפקד. אתה מורה הדרך - אתה אחראי לו תמיד.
שמור עליו ממחלה ומפצע, שמור עליו מכל פגע וצרה,
וחרוט על לוח ליבך ועל לוח ליבו את האימרה: החלק החשוב בנשק הוא הניצרה!!!
נתנו לך נער בן 18 ואמרו: עשה ממנו חייל.
נתנו לך נער ונתנו לך עול והוא על כתפיך מוטל.
והנער ילך אחריך, כי את ה"אחרי!" אתה קראת!
והצבא אינו חברת ביטוח חיים ורבים הנופלים השוכנים מטה, אבל אתה - המפקד, המ"מ, המ"פ - הלא גם אתה ידעת כי לא המתים יהללו, כי אם החיילים החוזרים בשלום ובשיר הביתה".