מתוך מאמר שמורדרור כתב בשיעור ב' לעלון המחזור מישל"צ
...האגו שלנו דוחף אותנו תמיד להטביע חותם, להתבלט, לעשות דברים ממשיים, לבנות, לכתוב, לדבר, ליצור, לעצב. אנו מאוד תלויים ברובד המודע והחשוף שלנו, ולא רק אחרים אנחנו בוחנים מול קנה מידה כזה, אלא גם את עצמנו אנחנו מכירים ככה, מעריכים ככה, חווים ככה.
אבל יש בנו גם את החלק השותק, את המימד שלאיש אין גישה אליו, שלעתים גם האדם עצמו מחמיץ מרוב מאמץ ומרוץ תמידי אחר המימוש העצמי, הניסיון לכבוש לעצמו נוכחות אובייקטיבית, עוצמתית, צבעונית.
השתיקה עניינה ההימנעות הלכתחילאית מהצבת עמדה שלך מול; היא מבטאת מנוחה וקבלה עצמית, הרפיה מהניסיון לאחוז ולשלוט. הסוד השותק שבנשמה הוא נוכחות, נוכחות גדולה, מרשימה, קורנת- למרות ודווקא בגלל שאינה מנסה להתגלות.
- - - אומר לנו הקב"ה, עצרו, נוחו, למדו להקשיב, לחיות את האֵין, את השקט והנסתר, להיפתח למרחבים שאינם בשליטתנו, היכלי הדומיה האלוקית, להתכּלל, לוותר על מקומנו במרכז העולם, פשוט להיות חלק משירת ההוויה, מהרוח החיה באופנִים. ורק ככה לגשת לשכלול, לפיתוח מתוך ענווה ועדינות שמבסֶמֶת וממלאת חיים את ימי החול המחוספסים.