* מידע נוסף
תפריט נגישות

סמל מורדרור דוד ז"ל

מפרי עטו

לחברי דירה 41ג' היקרים

בס"ד כ"ז אדר א' (18 לגומר, 17 לפורים)

לחברי דירה 41ג' היקרים
מאחר וזה הנייר היחיד שמצאתי תצטרכו להתפשר...
איך נפרדים - מבית ? מחברים ? (ממיטה ?) לא יודע. אף פעם לא עברתי קורס וכנראה שרק בדיעבד אתה מגלה שבאמת נפרדת. שבאמת לא תהיה יותר, שאתה אחר,בודד,רחוק. אבל תמיד נשאר ניצוץ, חיבור, תא אי שם עמוק בלב שיהיה שייך רק לכאן, לדירה הזאת, לחיוכים האלה, לרצינות הזאת, וכל פעם שהוא יופיע, יצוף - זה יהיה אור ושמחה וגם קצת כאב וגעגוע. זה יהיה חיים עם כל מה שזה אומר.
חברים יקרים, נעמתם לי מאד. ערבו עלי השעות והימים במחיצתכם. יערבו עלי הזיכרונות מכולנו יחד וכל אחד ואחד בעצמו. תמשיכו להיות אתם, צוחקים, רציניים, עצבניים, עייפים, כל אחד ועניינו הוא, ובעז"ה עוד נפגש אם לא פעם בחודש אז פעם בפורים. תוציאו וודקה ואני אהיה שם.
מצטער, אבל אני חייב לסיים בשיר של זלדה שמבטא יותר מכל...

הבית הישן/זלדה
הבית הצנוע שֻתּף
להילולות השמים
השמש משליך אל תוכו
את זהבו הבוער
והלילה
מציף אותו באפלת כוכבים.

שם, מעבר לבית,
באופק
חיים את חייהם האִלמים
ההרים הנשפים העוטים
את סודם בצעיף אפור.
ומתחת רצפת הבית
חי את חייו הטמירים
את חייו המיוחדים
העפר
וכל מה שטמון בתוכו-
זרעים, שרשים, מעיינות...

ואין הבית העניו
שר שירים על קרבת התהום
על שלטון האין
ואין הבית השותק מתנודד
ואין הבית המשונה
שיכור,
ארשת של סתמיות שפוכה
על פני אבניו הכהות
והרי זה כמעט בטחון.

בניית אתרים: