סרן בני ביטון ז"ל

בני:

הרבה זמן לא דיברנו.
הפעם האחרונה היתה שבוע לפני שזה קרה.
אתה יודע לשבת ככה ולכתוב לך מאוד מוזר לי.
אבל לפנות ישירות אליך, כשאתה בעצם לא כאן ניראה לי הכי הגיוני, עד כמה שעוד נותר הגיון בעולם הזה.
אני בטוח שאם היתה יושב איתי כאן עכשיו היינו צוחקים על אופן הטקסט ועל הכותרת שלי הרי מי העיז לקרוא לך "בני" אי פעם אהב ומה אנחנו אמורים לעשות עם כל החוויות שחווית איתנו פלוגת ייהב, עם כל הזיכרונות הכל כך נוסטלגים יפים ומצחיקים שיש לנו ממך, את כל אותו הווי מיוחד שהיה מתעורר בכל אחד מאתנו, ברגע ששמך כך היה מוזכר.
מה נעשה עכשיו?
שבאיש שסימלו הוא שמחת חיים, אבל כרגע הוא מת.
איך נפטרים מהרגל כל כך נעים. שלהיזכר כך,שהפך להתמודדות חסרת מענה בשאלה שאין עליה תשובה.
הייתי אומר לך עוד הרבה, אבל לא בערוץ הזה, כל מה שחשוב לי עוד לציין לכבודך שעוד חי, כאן, הוא שפלוגת ייהב תמיד תזכור אותך, כי אתה באופן מאוד מסויים האחראי ההוותי של פלוגת ייהב נהרגת כגיבור תרצה או לא, אני גאה בך מאוד.

אוהב ומתגעגע
יובל.