את אורון אני זוכר כשעוד היינו בגן. היתה לו שן שבורה וחולצה משובצת. וכשעמדנו בחצר - יהודה, עודי ואורון לפני שורת העצים, אמר אורון, שאפשר לעבור מעץ לעץ בלי בעיה. בתנופה זינק לעץ הראשון, דילג עד לאחרון. ראינו שהדבר אפשרי וקפצנו אחריו...
...הזמן חלף, אורון התגייס ל"חרוב" ומספר חודשים אחריו התגייסתי גם אני, גם כן ל"חרוב", כך ששוב הצטלבו הדרכים.
היינו באימון גדוד בשדה, ולילה אחד לאורו של גוזניק ישבנו והעלינו זכרונות. אורון היה אז מזוקן. החיוך, הדיבור הציני, אותו הומור מיוחד שאפיין אותו תמיד עדיין היה אתו. גלשנו לנושא הצבא. הוא היה המגיס"ט - תפקיד שכל חייל בפלוגה חולם עליו. חבריו ספרו לי שהוא מיוחד. חייל מצויין וחבר טוב ובמיוחד של אלה החלשים הנזקקים לעזרה. אני עוד זוכר מביה"ס, את רדיפת הצדק שלו ועמדתו האיתנה לצד החלשים.
באותו אימון גדוד התחרינו שוב, אורון במחלקתו ואני במחלקתי. חייכנו זה אל זה, זה היה מוזר.
שבוע לפני הסוף נפגשנו בשפת הים. הוא היה שזוף, חייכני, חבוק עם רונית...
איל