תפריט נגישות

רב"ט דוד בן שטרית ז"ל

דברים לזכרו \ אילנה


דוד,

בן היית לנו. הבן שלא יולד לנו. בחלומותינו ראינוך - והנה אתה מקים בית בישראל, נקלט במשקנו.
הרבה חלמנו יחד, מה מעט התגשם.
הגעת ככל השאר, בגלל סקרנות ורצון להרפתקאות, ללא כל מטרה מוגדרת. לא היית מרוצה מהחיים בחברה בה נולדת וגדלת, וחפשת אופקים חדשים, נרחבים.
מספר-החיים למדת, ודבקה בך התלהבות הנעורים הישראליים, החלטת להיות אחד מהם.
...והנה באה המלחמה, והמשחק שוב לא היה משחק, אלא מציאות איומה.
כמה תמונות מזעזעות נרשמו במוחך הצעיר, ושתקת. שתקת כי התבישת בסלידתך למעשי רצח הרג ומלחמה.
רק בהיותך חולה, אחרי המלחמה שמענוך מספר תוך הזיות של חום, על המראות שראית במלחמה, על הזעזוע שנסית להשתיק.
ידענו כי תמיד חפשת את הקשה יותר, המסוכן, ואנו הבטנו בך במעט גאוה והרבה דאגה, כמו כל ההורים בארץ הזאת. כשנסינו לרמוז לך על חרדתנו, חייכת ואמרת: הו, זה יהיה בסדר. מי יודע על כמה פחדים גברת? אולי חזית את עתידך בחושך, כשלילה אחד בשעת מחלה אמרת: "אל תשאירו אותי לבד עד שארדם..." ברגע זה שוב היית ילד המחפש את החום האנושי וההגנה.
כמה מחשבות, כמה חלומות חלפו במוחך בלילה זה, במשמרתך?
ופתאום - אין יותר מחשבות. לא עוד חלומות. וגם חלומותינו אנו הסתימו...
כעת אנו רואים אוך בכל חייל. נדמה שבכל אחד מהם יש שמץ ממך, ולך היה שמץ מכולם.
אך המציאות היא בהר הרצל. בקבר נוסף בין אלפי קברים צעירים בם טמונים הנלהבים, הטובים, כמו שרק צעירים יודעים להיות.
איני יכולה לחשוב עליך במותך כעל טהור וקדוש כמו שאומרים בתפילות.
לנו היית, ועדיין הנך אדם טוב שאיננו יותר...

אילנה

בניית אתרים: