אלבום תמונות
עד עכשיו לא דיברתי בציבור. הייתי כאן, דיברתי אליך ואיתך, וככל שהזמן עובר - הגעגועים גוברים והולכים, ואני כאן יותר ויותר. ממקום זה גם שאבתי את הכוח להילחם את מלחמתך-מלחמתנו.
בפני הקהל הזה, שנאסף כאן לכבודך, לא צריך לציין את איכויותיך. עכשיו - גם הצבא, הפרקליטות הצבאית והיועץ המשפטי לממשלה, מכירים באיכויותיך ומחקו את ההכפשות, שכתבו עליך, כדי ל"כסתח" את עצמם. ולאלה שעוד צריכים להתנצל - אנחנו מחכים בסבלנות.
אני מבטיחה לך, ניר, שלא ננוח ולא נשקוט, עד שנהיה בטוחים, שאלה שפגעו בך ושכמותם - לא יזיקו עוד לאף אחד.
סליחה, ניר, שלא ידענו ולא השכלנו לפנות אל האנשים הנכונים בבקשת עזרה, כשהיית צריך אותה. האמנו במי שהעז לשקר לנו גם אחרי מותך. לא ידענו עד כמה טעינו ועד כמה החומות שמקים סביבו הצבא גבוהות הן. אבל למרות פחד הגבהים שלי - אני מעזה ומטפסת עליהן, ומקווה לזכות בסוף בלימון...
אני רוצה להודות לכל אלה, שמחזקים אותנו בעצם נוכחותם:
למשפחה, כמובן, במיוחד לאחותי ה"כפולה", לחברים ולשכנים הבלתי-נלאים, לחבר'ה, שלא מוותרים ולא נותנים לנו להשתמט גם מהנאות, לחברים של ניר, ששומרים באדיקות על קשר - אנחונו צמאים לשמוע את סיפוריכם ונהנים בלב שלם לראותכם מתקדמים, אבל נשארים אותם חבר'ה ציניים, מצחיקים, כמו שאנו אוהבים. להורים שלכם, שתמיד בעניינים, וגם אם הבנים בחו"ל - אתם איתנו כאן.
לפני, שמרגישה עדיין כמו אמא של כולכם ומגננת אתכם בהצלחה, לחברים לעבודה, במיוחד לחברות ה"קומה", שדאגו לי גם כשהייתי בשבתון ולמנכ"ל לשעבר, רון, שנשאר בקשר ודואג לי גם בתוקף תפקידו הצבאי. לחברים החדשים, שרכשנו אחרי מותך, ניר, בתחילה כנושאי תפקידים מטעם הצבא, ועכשיו הם חלק בלתי נפרד מאיתנו.
בלעדי כולכם, אני מרגישה, לא הייתי יכולה להמשיך ולתפקד. וגם הבריחה לטבע ולטיולים לא הייתה עוזרת לשפיותי. כי גם כשטוב לי ואני מאושרת - אתה חסר. אני משתפת אותך על-ידי הדבקת אבנים מכל מקום בו אני מטיילת ומספרת לך - בלי קול - כל חוויה. ובתמימות, או בטיפשות, מקווה - שפעם תענה...
אמא נעמי
מתוך ספר ניר דורי 1979-1998